טכנולוגיות עתידניות – הקפאה קריוגנית

רוצים ללכת לישון ולהתעורר בשנת 2424? או אולי אפילו אחרי?

אם אנחנו רוצים כרטיס בכיוון אחד לעתיד הרחוק, בעיקרון, זה אפשרי, ואנחנו אפילו לא מדברים על איזה פרדוקס, או משהו שדורש כמות אנרגיה מטורפת כמו לטוס במהירות האור, או משהו כזה. יש לנו את הטכנולוגיה כבר. אנחנו יכולים להרדים אתכם, ולהעיר אתכם רק בעוד 400 שנה מבלי שתרגישו שעבר אפילו יום בשבילכם, וזה בקושי נחשב מדע בדיוני.

זהו בעיקרון תחום הקריוגניקה – הקפאה עמוקה. אם נצליח להשתמש בטכנולוגיית הקפאה כדי להפשיר אנשים בלי שום בעיות, יש הרבה מאוד בעיות שזה פותר באופן פוטנציאלי!

למשל, טיול בחלל. לטוס מכוכב לכוכב זה לא רק טיסה ארוכה מבחינת מרחק, אלא גם מבחינת זמן. הכוכב הכי קרוב אלינו הוא אלפא סנטאורי, במרחק של 4 שנות אור. בכלי החללי הכי מהיר שיש ברשותינו היום, יקח כ – 20,000 שנים להגיע אליו! אז מה עושים כל הזמן הזה?

נוכל להקפיא את האסטרונאוטים כשהם יוצאים לדרך, ולהפשיר אותם כשהם קרובים ליעד. האסטרונאוטים לא ירגישו שעבר בכלל זמן! זה גם חוסך לחלוטין את הצורך לספק צידה לדרך. זה פותח דלת לטיול בחלל ובזמן, הן מבחינת ישוב הגלקסיה, ועד למצב של טיול ממש לעתיד מבלי לעלות על חללית.

בנג'מין פרנקלין כתב פעם במכתב שהוא מביע צער על זה שהוא חי בזמן שבו המדע עדיין צעיר ופרימיטיבי, והוא לא יהיה בר-הצלה בעתיד הרחוק, ולכן הוא לא יזכה לראות את הטכנולוגיה העתידית. ב1962 רוברט אטינגר ממישיגן, כתב בספר שלו כתב שהקפאת אנשים אמנם גורמת למוות, זה נכון, אבל מה שנראה לנו כמו מוות היום, יכול להיות הפיך בעתיד, ולכן הקפאה של אנשים יכולה אולי להציל אותם אם בעתיד נדע איך להפשיר אותם מבלי שהם ימותו, ונוכל לרפא אותם. הקפאה לזמן ארוך בעיקרון היא לא דבר קשה אפילו במונחים של הטכנולוגיה שיש לנו היום, הבעיה היא להפשיר אותם.

מצמחים עברנו לכדורים ומזרקים, והתקדמנו לניתוחים, ולכלים חדשניים כמו MRI. מי יודע כמה מתקדמת תהיה הרפואה בעתיד? אולי הטכנולוגיה של שנת 2024 תיראה לנו פרימיטיבית?

הבעיה הקפאה של אנשים טמונה בעיקר בבעיות בלתי-הפיכות שצצות להן. מכירים את זה שמזון מוצק שהוקפא לא חוזר למצבו המקורי אחרי ההפשרה?

זה קורה כי המים בתאים ובין התאים מתרחבים, כמו שמים נוטים לעשות כשמקפיאים אותם, ולא רק זה – הם גם נוטים להפוך לגבישים חדים שפוגמים בדפנות של התאים ודי הורסים אותם.. חומרים אחרים מצטופפים ורקמות שונות בגוף נפגמות. 

את חלק מהבעיות שההקפאה גורמת כבר היום הצליחו לפתור. למשל, אחרי דום לב, מחדירים למחזור הדם חומרים שמונעים מהדם להיקרש, ומונעים מקרח להתגבש באזורים קריטיים, ומשמרים את הגוף במצב מיטבי. למרות זאת, אחת הבעיות הכי גדולות בתחום ההקפאה, זה שלא יודעים אם כשמקפיאים אנשים, הם יישארו עצמם כשיתעוררו. 

הכוונה היא שכאשר הם נכנסים להקפאה, המוח מפסיק לעבוד, והמדע של היום לא יודע לענות על השאלה, האם הזיכרון שיש במוח לא ייפגם בתהליך השימור בהקפאה, או לא. הסיבה לדאגה היא שהאופן שהמוח עובד קשור גם לאיך שהמוח בנוי, אבל גם לקצב שבו אזורים שונים נדלקים ונכבים. אם "נכבה ונדליק" את כל המוח, אולי נאבד חלקים ממי שהיינו?

למרות החשש המומחים בתחום מעלים טענה די חזקה; אם אנחנו לא יכולים לפתור בעיות כלשהן היום, פשוט נפשיר את האנשים הקפואים בעתיד שבו נפתור את הבעיות האלה. ההימור על ההצלחה של האנושות בעתיד הוא די חכם בהינתן המגמה של ההתקדמות הטכנולוגית שלנו, וזה נשמע כמו רעיון טוב להניח שבעתיד נוכל להפשיר אנשים אחרי שנדע בדיוק איזה פעולות צריך לעשות כדי להחזיר אותם לקדמותם, לפני ההקפאה.

אגב, לאורך כל ההיסטוריה, תמיד חשבנו שהרפואה הגיעה לשיא שלה וזהו בגדול. היסטורית, בני-אדם תמיד התנהגו כאילו אין יותר עוד, גילינו כל מה שיש לרופאים לתת, או שהגענו ל-99%, וזה תמיד נראה לנו ככה, עד שפתאום יש מהפכה ואז אנחנו מתקדמים משמעותית ברפואה וגילינו שעצם לא נגענו בקצה הקרחון. למשל, אם אדם היה חוטף דום לב בשנת 1890 – היו מכריזים עליו כמת מיד. אבל אם היום אנחנו יכולים להשתמש בדפיברילטור, ולהציל אותו.

זה נשמע קצת מדע בדיוני, אבל האם לא כל התקדמות טכנולוגיות לא הייתה בגדר מדע בדיוני? אם תקחו 200 שנה אחורה, ותספרו לאנשים על מטוסים, זה ישמע להם מופרך, קל וחומר שדברים כמו אינטרנט, מצלמות מיידיות, טלפונים חכמים, ומחשבים ישמעו להם כמו רעיונות בדיוניים ועתידניים.
וזה מאוד יתכן שאנחנו בנקודה הזאת – ביחס להקפאה קריוגנית.

אז אולי יום אחד נלך לישון, ונתעורר בעתיד.