לפני כשבועיים, ב – 24.9.2023, נפתח באיזור שומם בשמי מדבריות יוטה שבארה"ב מצנח. 

אל המצנח הזה לא היה מחובר חובב אקסטרים או חייל באימון. אל הקרקע צנחה לה בשקט קפסולת מתכת שחזרה ממסע ארוך של כמה שנים בחלל החיצון, עם מטען מאוד מאוד מסקרן בבטנה.

בואו נחזור רגע אחורה בזמן. 

אי שם בשנת 2016 שוגרה לחלל גשושית (חללית קטנה) במשימה עם השם OSIRIS-REx – מטעמי נוחיות פשוט נקרא לה רקס. המטרה שהוגדרה עבור רקס היתה להגיע אל האסטרואיד "באנו" (Bennu), לבצע עליו סקירה טכנית קצרה, וגולת הכותרת – להביא דגימה מהאסטרואיד חזרה אל כדור הארץ. 

קודם כל יישור קו – למה בכלל אנחנו רוצים דגימות של אסטרואיד?

אסטרואידים הינם גושים ענקיים של סלע שמרחפים להם במסלולים שונים סביב השמש, כמו שאר הגופים במערכת השמש. הם מורכבים בעיקר מסלעים ואבק, אך רבים מהם כוללים מרכיבים מעניינים שונים כמו מים, מתכות ועוד. רבים מאותם אסטרואידים מכילים משאבים אותם נרצה לכרות בעתיד, ולשם כך יש צורך להתחיל במיפויים ברזולוציה גבוהה, כלומר להתחיל לצלם מקרוב, מאוד קרוב.

מעבר לכך, האסטרואיד המדובר מיועד להתקרב לכדור הארץ בשנת 2135, וכנראה שכדאי שנבין את הדינמקות ששולטות במסלול שלו כדי להבין האם הוא ייצור סכנה בעתיד. דינמקה בולטת כזו היא "אפקט ירקובסקי". האסטרואיד מתקדם במסלולו בחלל, אבל תוך כדי גם מסתובב על צירו, ממש כמו סיח של שאוורמה… כשהאסטרואיד מפנה צד מסויים לשמש, אותו צד מתחמם. כשהאסטרואיד ממשיך להסתובב, אותו צד בשלב מסויים עובר לצד שבצל ומתקרר במהירות. הדבר יוצר מיקרו שינויים כיאוטיים במסלולו של האסטרואיד מה שמקשה על ניבוי המסלול המדוייק שלו. סקירה קרובה תאפשר להבין את אותן דינמיקות.

סיבה אחרונה להתקרב לאסטרואיד, וכנראה לא פחות חשובה מהקודמות – אנו רוצים דגימה ממקור ראשון של אסטרואיד, טרי טרי מפני השטח. 

למה?

אסטרואידים הם מעין "קפסולות זמן". אותם סלעים הם בעצם העודפים ממערכת השמש הקדמונית, שלא התמזגו לכוכבי הלכת האחרים. הם נשארו עומדים בזכות עצמם, לא מושפעים מפעילות גיאולוגית או געשית. בניגוד למטאורים שאנו מוצאים על כדור הארץ, הם גם לא "הזדהמו" באינטראקציה עם האטמוספירה שלנו. 

פשוט דגימות טהורות. 

בואו ונחזור למשימה. 

לאחר מסע בחלל של כשניים וחצי מיליארד קילומטרים שארך שנתיים, הגיעה רקס אל יעדה – האסטרואיד "באנו" בדצמבר 2018. היא התחילה לבצע את החלק הראשון של המשימה, והקיפה אותו במשך חודשים, סקרה אותו בכל מיני חיישנים, מיפתה אותו ובעיקר התכוננה לרגע המכריע – איסוף הדגימה.

הדגימה של האסטרואיד היתה בעצמה משימה סופר מורכבת. לא מדובר על נחיתה נינוחה, קדיחה בקרקע והמראה. כוח המשיכה הקטן של האסטרואיד (קוטר של כחצי ק"מ) ותנועתו הכיאוטית הופכת את הנחיתה למשימה סופר מורכבת בטכנולוגיה של ימינו. אז איך עושים את זה?

מהנדסי התוכנית יצרו מנגנון סופר מורכב ושאפתני:

באוקטובר 2020 הגשושית התקרבה לאסטרואיד למעין נחיתה, כשזרוע רובוטית מהגשושית נפתחה כלפי האסטרואיד וחתרה למגע. בקצה הזרוע חיכתה קופסא קטנה עם מסננת. ברגע המכה, נכנסו אבנים קטנות ואבק לקופסא דרך המסננת. לאחר המגע, רקס ניתקה מגע עם האסטרואיד. הזרוע תתקפל חזרה לגשושית, הכניסה את הקופסא עם האבנים לקפסולה, והקפסולה שוגרה חזרה לכדור הארץ. 

לאחר כשנתיים וחצי של מסע בכיוון ההפוך, נפתח המצנח המדובר בשמי יוטה והקפסולה נחתה בשלום על הקרקע ונאספה על ידי נאסא לבדיקות. 

אז מה מצאנו שם?

קודם כל יש לציין שהדגימה הצליחה מעבר למשוער. בעוד שהמטרה היתה לאסוף מינימום של 60 גרם אבנים, בפועל נאספו יותר מ – 300 גרם אבנים, ועוד כ 100 גרם של אבק שחור מהאסטרואיד שלא תוכנן להיאסף. ניתוח של הדגימות אושש תוצאות דגימה קודמת מתכנית "היאבוסה" היפנית – על האסטרואידים בשני המקרים נמצאו תרכובות אורגניות! 

מדובר בממצאים מאוד מרגשים. שכן תרכובות אורגניות הן הבסיס להיווצרות חיים. 

הבהרה – אין הדבר אומר שעל האסטרואידים ישנם חיים, אך זה כן פותח כיוון לכל מיני שאלות מעניינות. 

האם מקור החיים על כדור הארץ הוא מקומי או חיצוני (הגיע מאסטרואיד או גוף זר אחר)?
האם החיים הם יותר נפוצים ביקום ממה שאנחנו חושבים?