השלבים ביצירת כדור דייסון

רוצים לבנות כדור דייסון? אם המושג נשמע לכם כמו שואב אבק מתקדם, אתם לא לגמרי טועים – הממציא, פרימן דייסון, לא קשור למותג של מכשירי דייסון, אבל הוא כן הציע את הרעיון של מבנה עצום שמקיף את השמש ואוסף את כל האנרגיה שלה.

תהליך הבנייה לא יהיה פשוט, אבל אנחנו בני אדם! הצלחנו לבנות את תחנת החלל הבינלאומית ולהתרסק בטעות על מאדים כמה פעמים, אז למה לא לבנות מערכת שתנצל את האנרגיה הזאת במקום שהיא "תתבזבז" בחלל? קטן עלינו.

השלב הראשון יהיה להחליט איזה סוג של כדור דייסון לבנות.
המילה "כדור" קצת מטעה – האמת היא שלא נבנה כדור קשיח ומושלם כמו שמשתמע, וזה מסיבה פשוטה: השמש ענקית. 

כמה ענקית? אפשר להכניס 1.3 מיליון כדורי ארץ לתוכה.

אפילו אם נפרק את כל כוכבי הלכת והאסטרואידים, עדיין לא יהיה לנו מספיק חומר לבנות "כדור" קשיח שמכסה אותה. במקום זה, נלך על "נחיל דייסון", אוסף עצום של לוויינים סולאריים שמסתובבים סביב השמש. הם אמנם לא יוצרים כדור מוצק, אבל הם יאספו המון אנרגיה מהמון כיוונים. 

היתרון? אם לוויין אחד מתקלקל או נפגע מאסטרואיד, השאר ימשיכו לעבוד.

השלב השני הוא איסוף חומרים.
הדרך הכי טובה לעשות את זה היא באמצעות אוטומציה ורובוטים.
רובוטים לא צריכים חליפות חלל, לא נחנקים, לא מזדקנים, הם לא מתגעגעים הביתה, ולא דורשים הפסקות קפה. הרעיון הוא לשגר צוות רובוטים לכוכב חמה. למה דווקא חמה? מכיוון שהוא כוכב-הלכת הכי הכי קרוב לשמש.
על חמה אין אטמוספירה, אז לא קשה לשגר ממנו דברים לחלל, וכוח המשיכה יחסית חלש, 38% מזה של כדור הארץ, אז קל להטיס דברים, והחומרים גם לא יהיו כבדים. בנוסף, על חמה יש הרבה מאוד מתכות, שזה שימושי, ויכול לעזור לנו לבנות דברים שונים על פני כוכב-הלכת.
זה מרגיש כאילו כוכב חמה הוא מתנה, ממוקם במקום המושלם, בתנאים טובים מאוד ועשיר בחומרים הנחוצים. אז אנחנו רק זקוקים לתוכנית החלל של הודו, למשל ISRO שיגיעו אליו ראשונים, או שנאסא, או סין, יעשו מהלך בפיתוח וישתפו פעולה, אבל זה לא צפוי לקרות כבר מחר. מכאן התחרות תהיה מאוד אכזרית, חברות כמו Blue Origin או Boston Dynamics יחתמו על פרויקטים לתווך הארוך מאוד – אנחנו מדברים כאן על 100 שנה ומעלה. התשואה תהיה גדולה מכל מדד אי פעם והתחרות בתחום אכזרית כאילו מדובר בתכנית "הכרישים" רק עם לייזרים ומכונות בחלל.

השלב הבא בתכנית הוא לקחת את האנרגיה של השמש ו… מה עכשיו? 

פאנלים פוטו-וולטאיים יעילים, פשוטים וקלים להבנה. חברות כמו Tesla ו-SunPower כבר מובילות בטכנולוגיית פאנלים סולאריים, וכנראה שיהיו הראשונות לעזור בתחום האנרגיה.

מנועי חום אוספים את חום השמש וממירים אותו לכוח. .GE או Siemens יוכלו להתמודד עם זה עם מומחיות הטורבינות שלהן, והן אפילו לא חייבות לעבוד אחת עם השניה, אלא יכולות להתחרות זו בזו.

המרת חומר ישיר לאנטי-חומר יעילה במיוחד בתור דרך לשימור אנרגיה, אבל מי מייצר את כל האנטי-חומר הזה? להחזיק ביד חופן של אנטי-חומר זה לא מדע בדיוני, אלא משהו שבאמת נוכל לעשות, זה מוכח וזה קיים, רק שזו טכנולוגיה מתקדמת להפליא ואנחנו עוד רחוקים מלהשתמש בה באופן מסחרי.

רוב המהנדסים כיום דבקים ברעיון של פאנלים פוטו-וולטאיים. הם אמינים, ניתנים להרחבה ולא יאטו אותנו בכשל בלימה אם בטעות משהו יצא משליטה. חומרים? גרפן, סיליקון ומתכות אדמה נדירות, כשהייצור מובל על ידי ענקיות כרייה כמו Rio Tinto וחברות הדפסת תלת מימד. מציאותית, ייקח כמה מאות שנים לבנות את הפאנלים, אך בסופו של דבר כל ההשקעה הזו תחזיר את עצמה בצורה של אנרגיה "אינסופית".
זה לא באמת אינסופי, אבל לצורך הדיון, זה כמו לתת לבן אדם אחד צמא את כל האוקיינוס – צלול ונקי לשתיה. אנחנו נקבל כל-כך הרבה אנרגיה, שאין לנו דרך לבזבז את כולה אפילו אם ממש נרצה.

בינתיים, בזמן שהמהנדסים שלנו פה יתחילו לעבוד על התוכנית, בוא נענה על כמה שאלות:

"זה לא יהיה מכוער לעטוף את השמש ככה?"

אפשר לעצב את כדור הדייסון בירוק, או כחול. בכל מקרה, לא נראה את הנחיל בכלל, עד שלב מתקדם מאוד.

"לא תהיה יותר קשת בענן?"

דאגה רצינית ביותר, עם פחות קרני אור מהשמש, פחות אור ישתקף בטיפות הגשם, ולא תהיה קשת בענן. מזל שזה לא המצב, השמש תמשיך להאיר, והנחיל לא יחסום אותה לגמרי.

"אנחנו שואבים את השמש ומייבשים אותה?"

ממש לא, לשמש יש עוד בערך חמישה מיליארדי שנים להאיר באותו הקצב שהיא מאירה כיום, אנחנו לא לוקחים ממנה שום דבר בכוח. השמש מפזרת אור לכל הכיוונים גם בלי שנתערב, אנחנו פשוט אוספים את האנרגיה.

לסיכום;
מדובר בפרויקט שאפתני, אבל בר-ביצוע, הדורש שיתוף פעולה בינלאומי שיתפרש על פני מאות שנים.
אם הדבר ייצא לפועל, האנושות תזכה במקור אנרגיה אדיר, סוללת על שמפיקה כל שניה את כמות האנרגיה שהאנושות צורכת בכמה מאות שנים.