טלסקופ החלל ווב בהצצה מדהימה לערפילית הסרטן

במאה ה – 11, היסטוריונים סינים תיעדו פיצוץ שמימי חזק, מן כדור או ר בוהק בשמיים. הכדור הזה האיר למשך חודש שלם, כשבשיא היה בהיר יותר אפילו מהירח המלא. התופעה אותה ראו הסינים נקראת "סופרנובה" – מוות אלים של כוכב, אשר ברגע ששיווי המשקל בין הקרינה וגרביטציה העצמית שלו מופרים, פשוט קורס לתוך עצמו ואז מתפוצץ בצורה סופר אלימה. הפיצוץ כל כך אלים, שלעיתים ניתן לראות סופרנובות בגלקסיות אחרות שנמצאות במרחק של מיליוני שנות אור.

השנים חלפו, והאסטרונומים הראשונים כיוונו טלסקופים לאיזור המתועד, ומה שמצאו שם זה את "ערפילית הסרטן". ככתם אפרפר בשמיים. בשנת 2005, טלסקופ החלל "האבל" כוון לאיזור, ותפס תמונה עוצרת נשימה של הערפילית. פרטים מדהימים מראים את הגוף, בקוטר של כ – 11 שנות אור(!) ובמרחק של כ – 6500 שנות אור(!!!).

השבוע, 18 שנים לאחר תמנותו של האבל, פורסמה תמונה חדשה אותה צילם טלסקופ החלל ג'יימס ווב, וההשוואה בין שתי התמונות מעניינת. באמצעות המצלמות המתקדמות של ווב NIRCam ו-MIRI, חוקרים השיגו תובנות חסרות תקדים, כולל מפה מקיפה המפרטת את פיזור האבק בערפילית. התמונה הזו מספקת בעצם הבנה עמוקה יותר של ראשיתה של ערפילית הסרטן.

התמונה של האבל מ – 2005 צולמה באורך גל שנראה לעין אנושית, ווחשפה לעולם בעיקר את הצורה הכללית של הערפילית, עם מבנה של "כלוב". לעומת זאת התמונה של ווב שמתמקד באורך גל תת-אדום (אינו גלוי לעין אנושית) מציג מבנה חד יותר עם רצועות גז אדומות וכתומות.

השוואת התמונות של ווב והאבל, חושפת הבדלים חדים. המנגנונים הפנימיים המורכבים של ערפילית הסרטן זוהרים בבהירות רבה יותר בצילום התת-אדום של ווב. קרינת סינכרוטרון או פליטה הנובעת מחלקיקים טעונים כמו אלקטרונים הנעים סביב קווי שדה מגנטי במהירויות קרובות למהירות האור, הופכת לאלמנט מרכזי בתמונה; היא מופיעה כחומר חלבי, מן עשן לבן ברוב החלקים הפנימיים של הערפילית.

התופעה הזו מיוחסת לפולסר של הערפילית – כוכב ניוטרונים המסתובב במהירות מטורפת. פולסר זה מגביר חלקיקים למהירויות עצומות, וגורם להם להקרין כאשר רצים להם לאורך קווי השדה המגנטי. למרות שקרינה זו נפלטת לאורך כל הספקטרום האלקטרומגנטי, היא נפוצה במיוחד בספקטרום התת-אדום, שנלכד בקלות על ידי NIRCam של ווב.

מיקומו של הפולסר מסומן בנקודה הלבנה הבהירה במרכז, אליה מגיעים על ידי מעקב אחר המעגלים במרכז התמונה. פסים לבנים דקים של קרינה חושפים את מבנה השדות המגנטיים של הפולסר שמעצבים את הערפילית. התמונה של ווב מבליטה במיוחד את החומר הלבן בצידי התמונה, מן קשתות לבנות הנוטות פנימה בחדות מהקצוות של כלוב האבק. ה"רוח" שיוצר הפולסר ממשיכה להניע את מעטפת הגז והאבק החוצה במהירות. תנועה זו באה לידי ביטוי ברצועות לבנות ארוכות יותר בצד הימני העליון של הערפילית, המשקפות את כיוונו של הפולסר.

ככל שהחקירות של ההיסטוריה של ערפילית הסרטן נמשכות, אסטרונומים ממתינים לנתונים חדשים מהאבל, שעתיד לצלם מחדש את שריד הסופרנובה בקרוב. זוהי תהיה הבחינה הראשונה של ערפילית הסרטן על ידי האבל ביותר משני עשורים, ותספק לאסטרונומים בסיס מדויק יותר להשוואה בין תצפיות האבל והווב.