
יד קוסמית מרחפת בחלל
היקום שוב מפתיע אותנו עם תופעות מסתוריות מדהימות.
בואו נלך רגע לאחור ל-1895.
וילהלם רנטגן הגיע לתגלית פורצת דרך: קרני רנטגן. הוא ביצע ניסוי שאפשר להראות את העצמות בתוך כף ידה של אשתו. בצירוף מקרים מעניין, טלסקופי הרנטגן של נאס"א מטילים אור על "העצמות" של כף יד עצומה שמרחפת לה בחלל.
כף יד בחלל?
לפני כ-1500 שנה, במרחק של כ 16,000 שנות אור מאיתנו, כוכב מאסיבי בגלקסיית שביל החלב שלנו הפסיק את פעימות הלב הגרעיניות שלו.
התוצאה?
קריסה כבידתית לכוכב נייטרונים – עצם כה צפוף וקומפקטי שהוא מאתגר את ההבנה היומיומית שלנו של מהו בעצם חומר. קצת יותר צפוף ודחוס, והוא היה יכול כבר לעלות דרגה לחור שחור…
מה קורה כאשר כוכב נייטרונים כזה מתחיל להסתובב במהירויות פסיכיות? הוא משיג את התואר פולסר.
פולסרים אלה, צעירים ואנרגטיים, יכולים להגיע לסיבוב של מאות פעמים בשניה(!!)
הם יוצרים סביבם שדה מגנטי חזק, וסילונים של חלקיקים ואנטי חלקיקים, תוך יצירת מופע הידוע בשם "ערפילית רוח פולסר".
בשלב בהזה נכנסת לתמונה הכוכבת של הפוסט: MSH 15-52, ערפילית עם דמיון מדהים לכף יד, עם אצבעות שמשתרעות להן ברחבי הקוסמוס, לקוטר של כ 50 שנות אור.
איך בכלל אנחנו תופסים פלא כזה? תודות לטלסקופי צ'נדרה ו-IXPE של נאס"א.
הנתונים שטלסקופים אלה אוספים מספרים לנו סיפור על איך הפולסר, האמן של היצירה הגלקטית הזו, נושף חיים בחלל סביבו עם רוחות עתירות חלקיקים.
צ'נדרה לכד לראשונה את ערפילית היד לראשונה ב-2001, והניחה את היסודות לגילויים שהגיעו אחרי.
עכשיו, IXPE של נאס"א הקדיש עצמו ליד הקוסמית במרתון צילומים בן 17 ימים, כשחשף מפה של השדה המגנטי של הערפילית.
למה זה משנה? כי קווים מגנטיים אלה מכוונים את החלקיקים הטעונים, תוך עיצוב הערפילית בדומה לעצמות שמעצבות יד.
אבל איך אנחנו רואים שדות מגנטיים אלה?
באמצעות משהו שנקרא קיטוב קרני רנטגן, טכניקה שחושפת את הכיוון של שדות חשמליים בתוך קרני הרנטגן עצמן. התבניות ב-MSH 15-52 מראות דרגת קיטוב מדהימה, רמז שהשדות המגנטיים שם יחסיח מאוד מסודרים.
בואו נתמקד במאפיין מסוים – סילון קרני הרנטגן הבוהק הזורם לכיוון "פרק כף היד" של הערפילית. נתוני IXPE מספרים על מעבר מכאוס לסדר, ככל שהסילון מתרחק מהפולסר. משדות מגנטיים מסובכים לשלווים, מה שמאפשר לנו לראות את זרימת הכוחות בתוך הערפילית.
תצפיות אלה מפענחות את ההיסטוריה של הערפילית, חושפות איך פולסרים יכולים להיות מן "מאיצי חלקיקים קוסמיים", המאיצים חלקיקים לאנרגיות בלתי נתפסות.
והנה עוד מחשבה: מה אם זה לא ייחודי ל-MSH 15-52?
IXPE זיהה מאפיינים מגנטיים דומים בערפיליות אחרות, מה שמרמז שייתכן שליקום שלנו יש יותר במשותף משחשבנו אי פעם.
מקור – NASA/JPL-Caltech/DECaPS, Chandra X-Ray Observatory

הספקטרום האלקטרומגנטי
הספקטרום האלקטרו מגנטי על קצה המזלג דיברנו לא מעט על אובייקטים מרוחקים ועל טלסקופ החלל James Webb אבל דילגנו על הבסיס – מה זה בכלל

ענני דדיים – מהתופעות המרהיבות של החורף
זה כבר למעלה מחודש ברצף שמזג האוויר בישראל מזכיר יותר מדינות באירופה, ולכבוד המאורע החלטנו לדבר על אחת התופעות היפות שאפשר לראות בחורף – ענני

מימס – כוכב המוות של מערכת השמש שלנו
תארו לכם עולם שבו הירח שלנו היה נראה כמו כוכב המוות מ"מלחמת הכוכבים". זה לא מדע בדיוני, זו סיפורה של מימס, אחד מירחי שבתאי, שנראה

סופרנובה חדשה בגלקסיית NGC4216
אי שם בעבר, לפני כ 55 מיליון שנים בגלקסיה רחוקה רחוקה בצביר הגלקסיות בתולה, העונה לשם NGC 4216, התרחש אירוע דרמטי. במערכת של שני כוכבים

צלילת עומק נוספת אל איו, ירחו של צדק
התמונה המסקרנת שאנו רואים פה, היא לא ציור אלא צילום מצלילת עומק נוספת אל איו, ירחו של צדק ב-3 בפברואר השנה (2024), חללית ג'ונו של

דגימת האסטרואיד OSIRIS-REx
אסטרואידים הינם גושים ענקיים של סלע שמרחפים להם במסלולים שונים סביב השמש, כמו שאר הגופים במערכת השמש. הם מורכבים בעיקר מסלעים ואבק, אך רבים מהם כוללים מרכיבים מעניינים שונים כמו מים, מתכות ועוד. רבים מאותם אסטרואידים מכילים משאבים אותם נרצה לכרות בעתיד, ולשם כך יש צורך להתחיל במיפויים ברזולוציה גבוהה, כלומר להתחיל לצלם מקרוב, מאוד קרוב.