
סופרנובה חדשה בגלקסיית NGC4216
אי שם בעבר, לפני כ 55 מיליון שנים בגלקסיה רחוקה רחוקה בצביר הגלקסיות בתולה, העונה לשם NGC 4216, התרחש אירוע דרמטי.
במערכת של שני כוכבים שסבבו אחד את השני, אחד הכוכבים מסוג ננס לבן, התחיל לשאוב חומר מהכוכב השכן והגדול שלו. באיזשהו שלב, הננס הלבן הצליח לשאוב מספיק חומר ולהגיע למאסה קריטית, דבר שגרם לסופרנובה – קריסה של הכוכב לתוך עצמו ואז פיצוץ תרמו גרעיני מפלצתי כלפי חוץ. 55 מיליון שנים לאחר האירוע, הפוטונים (חלקיקי האור) מהפיצוץ עשו את המרחק הגדול והגיעו לחיישני המצלמות של טלסקופים ברחבי כדור הארץ.
כמה מפלצתי היה האירוע?
בואו נחשוב על זה רגע – הלקסיה נמצאת במרחק 55 מיליון שנות אור מאיתנו ומכילה בתוכה מאות מיליארדי כוכבים. היא כל כך גדולה ורחוקה, שאנו לא אמורים לראות שום כוכב בודד בתוכה. זה משול לתצלום לווין של יער – אנו נראה חתיכת ארץ ירוקה, אבל שום עץ בודד – זה רחוק מדי. ועדיין, בפיצוץ סופרנובה עוצמת האנרגיה המשוחררת כה גדולה, שאותה נקודה בה ממוקם הכוכב מאירה באור סופר חזק כך שאפשר לראות אותה גם מכאן!
נכון להיום (16 לינואר), הסופרנובה עדיין ממשיכה לגדול בבהירותה וכנראה תמשיך לכמה ימים טובים לפחות. סופרנובה טיפוסית יכולה להאיר למשך כמה שבועות!).
קרדיט תמונה: Damian Peach

הקסדה של ת'ור
תחשבו על קסדה של לוחם נורדי, קסדת מתכת עם כנפיים בצדדים – זה מה שאסטרונומים ראו פה

מטאורים – הזיקוקין של השמיים
מטאורים – הזיקוקין של השמיים מטאורים, ה"קליעים" של מערכת השמש, כשנלכדים דרך עדשת המצלמה, מגלים לנו תובנות מדעיות מעניינות. ראשית כל יישור קו – מטאור

כדור גולף מרחף בחלל?
האם מצאנו סוף סוף את כדור הגולף שנחבט רחוק מדי לשמיים בטורניר האחרון?

פלוטו – צלילת עומק לגוף הרחוק במערכת השמש
הצטרפו אלינו לצלילת עומק למה שהיה פעם כוכב הלכת המרוחק ביותר במערכת השמש – מה אנחנו יודעים עליו?

העתקת התודעה למחשב – חיי נצח?
בפוסט הקודם דיברנו על האפשרויות שפרויקט נוירולינק של אילון מאסק פותח, אבל הוא רק ההתחלה של אחת מהמשימות הכי מסובכות שאנחנו יכולים לחשוב עליהן; העלאת

טכנולוגיות עתידניות – הקפאה קריוגנית
רוצים ללכת לישון ולהתעורר בשנת 2424? או אולי אפילו אחרי? אם אנחנו רוצים כרטיס בכיוון אחד לעתיד הרחוק, בעיקרון, זה אפשרי, ואנחנו אפילו לא מדברים