פלוטו – צלילת עומק לגוף הרחוק במערכת השמש

הוידאו המצורף, נותן לנו מבט חסר תקדים לפני השטח של מה שהיה כוכב הלכת הרחוק ביותר במערכת השמש ומגלם בתוכו סיפור מרתק של כמעט 100 שנים.

הכול החל בתחילת המאה ה-20 כאשר הפרעות במסלולו של נפטון רמזו על נוכחותו של גוף שמיימי אחר, המושך את שכנו העצום (גודלו של נפטון הוא בערך פי 60 מזה של כדור הארץ). 

שחקן בלתי נראה במערכת השמש? העולם היה סקרן. מדענים יצאו למסע חיפושים, תוך שימוש בכל רמז ובמכשירים המדויקים ביותר שהיו בידיהם באותה תקופה.

לתמונה נכנס קלייד טומבו, אסטרונום צעיר ונמרץ. ב-1930, במצפה הכוכבים לוול באריזונה, השתמש טומבו באמצעים מתקדמים לאותה תקופה כדי להשוות צילומים של שמי הלילה, אחד על גבי השני. באמצעות תהליך זה, הוא יכול היה להבחין בשינויים הקלושים ביותר בשמיים, שינויים שהיו בלתי נראים לרוב בני האדם. יום אחד, בין אינספור נקודות אור, שם זה היה: נקודה זעירה, שזזה בעדינות על רקע הכוכבים הסטטיים שעמדו במקום. אותה נקודה הייתה פלוטו.

עכשיו, בואו נעצור לרגע. האם אתם יכולים לדמיין את ההתרגשות, את ההתלהבות הטהורה, שבגילוי כוכב לכת חדש? טומבו מצא את הכוכב התשיעי המסתורי, האובייקט שהשפיע על מסלולו של נפטון. אבל מעט מאוד ידע העולם אז, שסיפורו של פלוטו רק החל, והוא עתיד להיות מלא מהפכים.

מהרגע שבו אותה נקודה זעירה התגלתה, עולה השאלה "עד כמה פלוטו היה נראה ברור לצופים המוקדמים?" לאור המרחק העצום מכדור הארץ וגודלו היחסית הזעיר, גילוי פרטים על כוכב הלכת לא הייתה משימה קלה.

פלוטו נמצא במרחק של כ-5.9 מיליארד קילומטרים מאיתנו בנקודה הקרובה ביותר. כדי לתת פרספקטיבה, זה יותר מ-30 פעמים המרחק מכדור הארץ לשמש! אם נחבר את מרחק עצום זה, ואת קוטרו של רק כ-2,377 קילומטרים (קטן יותר מן הירח של כדור הארץ) נבין למה פלוטו נראה כמו נקודה לבנה וקטנה בטלסקופים המוקדמים, כמו אחד ממיליוני הכוכבים האחרים הקטנים ביותר. רק תנועתו העדינה ביותר חשפה את נוכחותו בין שאר הכוכבים.  

ככל שהטכנולוגיה התקדמה, טלסקופים מתקדמים יותר אפשרו תמונות ברורות יותר. סיפור הבלשות הפלנטרי קיבל תפנית כאשר טלסקופ החלל האבל הופנה לעבר העולם המסתורי הזה. למרות שעדיין נראה ככתם קטן, האבל סיפק פירוט חסר תקדים בהשוואה למצפי כוכבים קרקעיים. פלוטו אמנם עדיין נראה קטן ומטושטש, אך יכולנו צבע אדמדם, ושינויים על פני השטח שרומזים על נוף מורכב.  

הקהילה המדעית היתה מרותקת. עולם כה מרוחק וזעיר, אך עם הבטחה לחשוף כל כך הרבה יותר. ובזמן שהאבל סיפק טיזר מפתה, היתה זו משימה אחרת שעתידה לחשוף את פלוטו כמו שמעולם לא נראה לפני כן, אבל בואו לא נקדים את המאוחר.

בינתיים, לאחר הגילויים החדשים של האבל, סיפורו של פלוטו לקח תפנית שנויה במחלוקת. 

בשנים שלאחר גילוי פלוטו, הרבה גופים שמימיים נוספים התגלו בסביבתו, בחגורת קויפר. "אריס", גוף מעט מאסיבי יותר מפלוטו, התגלה ב-2005 וזרק גפרור לתוך עולם הסיווגים הפלנטריים. אם פלוטו נחשב כוכב לכת, אז גופים שמימיים רבים אחרים בחגורת קויפר היו צריכים להיות מסווגים מחדש גם כן ככוכבי לכת. זה הציג דילמה: מה באמת מגדיר כוכב לכת?

לכאן נכנס האיגוד האסטרונומי הבינלאומי. ב-2006, הוא קבע שלושה קריטריונים לכך שעצם ייחשב כוכב לכת: 

• עליו להקיף את השמש 
• להיות כדורי בצורתו בגלל הכבידה העצמית שלו 
• לנקות את מסלולו מפסולת אחרת (סלעים קטנים וכד'). 

פלוטו עמד בשניים הראשונים אבל נכשל בשלישי. ההחלטה הייתה שנויה במחלוקת. פלוטו, שפעם היה הכוכב התשיעי, סווג מחדש כ"כוכב לכת ננסי". הקהילה האסטרונומית נזעמה, ויכוחים התלקחו, ופלוטו מצא עצמו בעין סערה של משבר זהות. 

לאחר הוויכוח הסוער על מעמדו הפלנטרי של פלוטו, אפשר היה להניח שחשיבותו בחלל דעכה. אך לא, להיפך. הסקרנות העולמית גאתה, והובילה לאחת המשימות השאפתניות ביותר שנערכו אי פעם: ניו הורייזונס.

אז מה הייתה מטרת המשימה? 

בפשטות, ניו הורייזונס שאפה לערוך סיור מפורט בפלוטו וירחיו, ואז להמשיך לחקור עצמים אחרים בחגורת קויפר. הרצון היה להבין את העולמות הקרחוניים בשולי מערכת השמש שלנו, ולצלול לתנאים שייתכן שהתקיימו בעת היווצרותה.

ניו הורייזונס שוגרה ב-2006 עם תקציב של כ-720 מיליון דולר. המשימה לא הייתה חפה מביקורת. שאלות עלו לגבי המימון שלה, נתון "הורדת הדרגה" של פלוטו והאם זה הצדיק את העלות. עם זאת, המסע הוכיח להיות עדות ליצירתיות האנושית. 

לאחר מעבר מהיר על פני צדק, שסיפק דחיפת כבידה, החללית טסה מעבר לנפטון, צוללת לתוך הלא נודע.

ואז, ב-2015, רגע האמת הגיע. אחרי מסע שנמשך 9 שנים וכיסה יותר מ-5 מיליארד קילומטרים, מי שהמתין לתוצרים בסבלנות, קיבל את מבוקשו. ניו הורייזונס ביצעה מעבר סמוך על פני פלוטו, חולפת במרחק של 12,500 קילומטרים מפני השטח. התמונות שנשלחו חזרה היו מרהיבות, חושפות עולם של יופי בלתי צפוי ומורכבות. 

זוכרים את התמונות המטושטשות בעבר של פלוטו? כאן פלוטו נראה משופע בפרטים עדינים, עולם שנולד מחדש בדמיון הקולקטיבי.

הנתונים שהוחזרו על ידי ניו הורייזונס ריסקו הנחות מוקדמות רבות. למשל, פני השטח של פלוטו היו מגוונים: הרי קרח גבוהים, קרחוני חנקן עצומים, והיעדר מפתיע של מכתשים גדולים, מה שמצביע על פני שטח יחסית צעירים. יתרה מכך, האטמוספירה שלו, המורכבת בעיקר מחנקן עם שאריות מתאן ופחמן חד-חמצני, התגלתה ברוויה באובך שגורם לפלוטו להיראות כחול בשקיעה. נוכחותם של אזורים אדומים-חומים רמזה על הימצאותן של מולקולות אורגניות מורכבות. ברור שפלוטו היה יותר מסתם גוף קפוא ומרוחק.  

ובכל זאת, איך האנושות יכולה להפיק תועלת מממצאים אלו? 

חקר פלוטו וגופים אחרים בחגורת קויפר מספק תובנות על מערכת השמש המוקדמת, uמקדם את ההבנה שלנו בנוגע להיווצרותה והתפתחותה. התרכובות האורגניות הנוכחות אפילו יכולות לתת רמזים על תנאים מוקדמים לחיים.

האם האנושות אי פעם תוכל לכנות את פלוטו בית? יישוב פלוטו מציב אתגרים עצומים. עם טמפרטורות פני שטח סביב מינוס 230 מעלות צלזיוס, מערכות תמיכת חיים ידחקו עד גבול יכולתן. אור השמש העמום, חלש פי 1,000 מזה שעל פני כדור הארץ, אומר שמקורות אנרגיה חלופיים יהיו קריטיים. ובואו לא נשכח את המרחק העצום – מסע הלוך ושוב לוקח יותר מעשור עם טכנולוגיות הנעה נוכחיות.

על מנת ליישב את הננס הקפוא נצטרך פתרונות מתקדמים ויצירתיים. מערכות הנעה מתקדמות, בתי גידול תת-קרקעיים, ואפילו אנרגיה גרעינית או היתוך עשויים להפוך התיישבות לבת-קיימא. ובזמן שזה עשוי להיראות כמו מדע בדיוני היום, זכרו שלפני רק מאה שנה, גילוי פלוטו עצמו היה מעבר לכל דמיון.